הרשמה לרשימת התפוצה
 
 
להרשמה טוען נתונים...
 

ריפוי בעיסוק וטיפול בהפרעות מצב רוח

 
 
 
דיכאון:
הפרעה שמתבטאת בפגיעה עמוקה במצב רוח, קיצונית הרבה יותר מהחוויה הזמנית המוכרת לכל אדם, של מצב רוח רע אחרי יום קשה. משך גל דכאוני הוא בד"כ בין מספר שבועות למספר חודשים.
סימנים בולטים:
  • האדם מרגיש חסר תקווה לגבי העתיד ומתעסק במחשבות רעות.
  • הוא מתקשה מאוד להתרכז ולקבל החלטות.
  • הוא בוכה הרבה, חדל להתעניין בחיים ומתרחק מחברה.
 
במקרים קיצוניים הוא עלול לבקש את מותו ואף לנסות להתאבד. לסבל הנפשי מצטרף סבל גופני שכולל אובדן תאבון, ירידה במשקל, עצירות, ירידה בתשוקה מינית, כאבי ראש, הפרעות בשינה ועוד.
הדיכאון יכול לגרום לפגיעה משמעותית בתפקודו של האדם. כיום ידוע שאם קבלת טיפול מתאים ניתן לקצר את משך הדיכאון ולהפחית את הסבל באופן משמעותי. לאחר מכן האדם יכול לחזור לתפקד ברמה שהכיר וליהנות מחייו.
 
במי פוגע הדיכאון?
מעריכים כי עד 20% מכלל האוכלוסייה יסבלו מדיכאון במהלך חייהם. ההפרעה יכולה להופיע בכל גיל, אצל נשים פי 2 מאצל גברים. דיכאון נובע משילוב של גורמים: תורשתיים, הורמונליים, פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים. דיכאון יכול גם להופיע כתגובה לאובדן או לחוויה רגשית קשה.
 
הפרעה דו קוטבית (מאניה דפרסיה):
הפרעה זו מתבטאת בתנודות קיצוניות במצב הרוח. זוהי מחלה בעלת אופי סוער, רצוף עליות ומורדות, בין מאניה (עליה משמעותית במצב הרוח) לבין דפרסיה (דיכאון). ביניהן תקופות רגיעה. תדירות התנודות ומשך השמן שלהן משתנה.
סימנים בולטים:
  • בתקופות של דיכאון האדם סובל מכל הסממנים המפורטים תחת הפרעת הדיכאון קודם לכן.
  • בתקופות של מאניה האדם יכול לחוות מרץ ואנרגיה, אופטימיות ולהרגיש עניין בכל דבר ולתכנן תכניות. היכולת ללמוד, להתרכז ולחשוב עולה לשיאים, כמו גם הדחף המיני. במצב חריף יותר האדם מאבד את הקשר עם המציאות ועלול לבזבז כספים ללא כיסוי, לקבל החלטות חשובות בחופזה, לקחת סיכונים ולהתרגז באופן קיצוני עד כדי אלימות.
מצב זה גורם לשיבוש היכולת לתפקד כרגיל בחיי היומיום. כיום ניתן לטפל בהפרעה ע"י שילוב של תרופות ופסיכותרפיה, ולהגיע לאיזון שמאפשר תפקוד מלא בכל תחומי החיים.
 
במי פוגעת המאניה דפרסיה?
ההפרעה מתעוררת לראשונה בגיל ההתבגרות או בשנות ה- 20 ופוגעת בכ- 1% מהאוכלוסייה. בהפרעה ישנו מרכיב תורשתי ניכר, אליו מתווספים גורמים ביולוגיים כימיים שקשורים לפעילות המוח. כמו כן אירוע טראומתי או אובדן יכולים לגרום להופעה, החמרה או התפרצות מחדש של המחלה.
 
מה יכול לתרום מקצוע הריפוי בעיסוק?
האוריינטציה המנחה את ההתערבות הטיפולית בריפוי בעיסוק כוללת תפישה הוליסטית של המטופל, חשיבות השותפות בין המטפל למטופל, הכרה בערכו של המטופל ובזכותו להיות שותף פעיל ובוחר בתהליך טיפולו והכרה בהשפעת הסביבה על המטופל ובצורך להתערבות גם ברמה החברתית והמוסדית. הגישה רואה את האדם כישות כוללנית ומדגישה את הקשר גוף- נפש- רוח בהתערבות הטיפולית. המרפא/ה בעיסוק, בשיתוף עם המטופל, מתייחס להיבטים ולצרכים הפסיכולוגיים, הרוחניים, החברתיים והגופניים של הפרט בסביבות חיוו השונות והשפעתם על אופי ורמת ביצועו בעיסוקי בתחומי העיסוק השונים.
עם הגדרת מטרות הטיפול נבחרת מסגרת התייחסות המתאימה למטופל. זו יכולה להיות פסיכו דינמית (המדגישה את הצורך בהתבוננות פנימית עמוקה), עיסוקית (המתייחסת למערכת הגומלין בין אדם, עיסוקו העיקרי וסביבתו), קוגניטיבית התנהגותית (המתבססת על חינוך וארגון מחדש של היכולות השונות) וכו'.
 
מרפאים בעיסוק העובדים בתחום הפסיכיאטרי יכולים:
  • להעריך מהי רמת התפקוד העכשווית והקודמת של האדם.
  • לאבחן יכולות ספציפיות ונקודות חוזק וחולשה בתחומי התפקוד של האדם.
  • לקבוע מטרות טיפול ותכנית טיפול או שיקום בהתאם לצרכיו ומצבו של האדם.
  • לעזור במציאת פעילויות ועיסוקים משמעותיים שיתרמו להעלאת רמת התפקוד.
  • לייעץ על התאמות ושינויים בסביבות החיים השונות בהתאם לצורך, על מנת לספק תפקוד אופטימלי.
  • לספק כלים להתמודדות עם קשיי תפקוד בפעילויות היומיום.
 
ניתן למצוא מרפאים בעיסוק בתחום הפסיכיאטרי:
בבי"ח במחלקות הפסיכיאטריות.
במרכזי יום בבי"ח ובקהילה.
בדיורים מוגנים ובהוסטלים.
במרכזי שיקום.
במערכי תמיכה בקהילה.
 
 
נכתב על ידי צוות מחלקת ריפוי בעיסוק פסיכיאטרי, ביה"ח רמב"ם, חיפה