הרשמה לרשימת התפוצה
 
 
להרשמה טוען נתונים...
 

ריפוי בעיסוק והטיפול ב- DCD

 
 
 
תאור התופעה:
המונח DCD, Developmental Coordination Disorder, מאפיין ילדים בעלי ליקוי בולט או חוסר בקואורדינציה מוטורית. במהלך 100 השנים האחרונות יכולת קואורדינציה מוטורית נמוכה היתה מזוהה כבעיה התפתחותית. ילדים אלה הוגדרו כ"מסורבלים"(Clumsy), בעלי "ליקוי מוטורי", "מגושמות מוטורית", "מגושמות פיזית", "אפרקסיה התפתחותית", או "קשיים תפיסתיים-מוטוריים". המונח DCD הוטבע בשנת 1994.
האבחנה נעשית רק אם הליקוי מפריע משמעותית להישגים האקדמיים, או לתפקודים יומיומיים. הופעת הליקוי משתנה בהתאם לגיל ולהתפתחות. למשל, ילדים צעירים יכולים להראות סרבול ואיחור בהשגת אבני דרך מוטוריות, כמו הליכה, זחילה, ישיבה, קשירת שרוכי נעליים ורכיסת רוכסנים; ילדים בוגרים יותר יכולים להראות קשיים בהיבטים מוטוריים בפזלים, בניית דגמים, משחקי כדור, הדפסה וכתיבה.
 
קריטריונים לקביעת האבחנה:
הליקוי אינו קשור למצב רפואי (שיתוק מוחין, המיפלגיה או ניוון שרירים) ויש לשלול אבחנה של PDD (הפרעת קשב ותקשורת). אם מדובר במקרה של פיגור שכלי, הקשיים המוטורים יתלוו לאלו הצפויים בשל הפיגור השכלי.
 
סיבות:
בגלל ההטרוגניות, קשה לאתר את הסיבות ל-DCD. מספר תאוריות סוברות שהאתיולוגיה של DCD היא בחלקה: חלק מרצף של שיתוק מוחין; משנית לפגיעה פריאטלית, ניאונטלית, פרינטאלית; משנית לנזק נוירולוגי – ברמה התאית בנוירוטרנסמיטורים או ברצפטורים.
כמו כן, פגות מגבירה את הסיכון ל-DCD.
נמצא כי ככל שתינוק קטן יותר, הוא רגיש יותר לחוסר חמצן. דבר זה עלול להפריע למערכות העמוקות של המוח (גזע המוח, גרעינים בזאליים, צרבלום, תלמוס). לכן, פגיעה במרכזים אלו יכולה לגרום לליקוי במוטוריקה עדינה ובתפקודים מוטוריים.
שכיחות: 6% מהילדים בגילאי 11-5
 
פרוגנוזה:
האבחנה אינה נעלמת. השיפור מושג בעזרת טיפול.
בעבר נאמר להורים לא לדאוג בקשר למסורבלות ילדיהם, מאחר ויצליחו להתגבר על הבעיה, אולם מחקרים אחרונים בתחום מראים, שילדים לא מתגברים על מסורבלות
וללא התערבות יקשה עליהם לשפר את ביצועיהם.
הורים רבים נתקלו בקשיי התמודדות עם הקשיים של ילדיהם הסובלים מ-DCD,
כגון קשיים בייצוב הגוף על מנת לבצע משימות יומיומיות ,ומשימות מיוחדות: לבוש, פריסת לחם, שימוש במספרים, שריכת שרוכים, כתיבה, הדפסה, טיפוס על סולם, גלישה במגלשה, מיומנויות כדור והשתתפות במשחק עם ילדים אחרים.
גילוי מוקדם של DCD חשוב, משום שילדים אלה עלולים לפתח הערכה עצמית נמוכה ולהירתע מפעילויות מוטוריות, משחקיות ואקדמיות. כמו כן, מורים עלולים לחשוב שילדים אלה עצלנים או בעלי בעיה התנהגותית, אולם עפ"י רוב ילדים אלה הם בעלי יכולת למידה, אך מתוסכלים מאי הצלחתם.
 
כיצד יכול מרפא/ה בעיסוק לעזור: 
מרפא בעיסוק המטפל בילדים, יעריך ויאבחן את יכולתו התפקודית של הילד בתחומים של משחק, למידה, תנועתיות, יכולת ומיומנות מוטורית, יכולתו לבצע מטלות יומיומיות, כגון לבוש ואכילה, ויבדוק את יכולותיו של הילד בהשתתפות חברתית עם בני גילו ועם אחרים. השאלה המרכזית שתיבדק: האם הילד מבצע את המטלות בתחומים השונים בהתאם לגילו.
המרפא/ה בעיסוק יספק התערבות טיפולית בהתאם לנדרש, ועל פי סדר עדיפות, של המשפחה ו/או הילד. ההתערבות הטיפולית תעזור בהתמודדות עם קשיים מוטוריים כגון קשיים בקאורדינציה, או סרבול, ועם קשיים בתחומי למידה ומשחק.
המרפא/ה בעיסוק יעזור לילד לבצע מטלות יומיומיות ויאפשר לו התנסות חברתית תוך לקיחת חלק פעיל בהשתתפות במשחק ובלמידה ובפעילות עם בני גילו.
לילדים עם אבחנת D.C.D  המרפא/ה בעיסוק יאפשר לברר באיזה שלב ומדוע הילד נתקע בביצוע המשימה, על ידי שימוש באסטרטגיות קוגניטיביות בתיווכו, ועל ידי ניתוח הפעילות. בין תפקידי המרפא/ה בעיסוק לידע את הילד ואת משפחתו על דרכי התמודדות, ולהתאים את הסביבה הטיפולית כך שיוכל לבצע את המשימה. המרפא/ה בעיסוק ישתמש בפעילויות משמעותיות עבור הילד או משפחתו, על מנת להשיג מוטיבציה ללמידה. ועל ידי כך, יאפשר לו תפקוד יעיל בפעולות יום יום ובאסטרטגיות התמודדות.
 
גישות המשמשות בטיפול:
הגישה הקוגניטיבית של TOP-DOWN נראית כאפקטיבית לקידום תפקודם של ילדים עם אבחנת D.C.D. זוהי גישה של התערבות ספציפית במטלה, למידה של המטלה על ידי פירוקה לשלבים, עבודה על כל שלב בנפרד וארגון השלבים יחד.
גישה קוגניטיבית של Cognitive Orientationto Daily Occupational Performance  
הידועה בכינויה CO-OP, היא גישת התערבות חדשה המתבססת על הנחה שלקוגניציה תפקיד משמעותי ברכישת מיומנויות. גישה זו פותחה ממחקרים שבוצעו על ילדים עםD.C.D, שהם בעלי קשיים באספקטים המוטוריים של הביצוע, בעיקר כשנדרשת רכישת מיומנות מוטורית חדשה. גישה זו היא פרטנית, המתמקדת ברכישת מיומנות על בסיס אסטרטגיות קוגניטיביות לפתרון בעיות. הגישה וורבלית, ומניחה ביסודה שהביצוע הוא תוצאה של אינטגרציה בין הילד, הסביבה, והעיסוק וכי חשוב שיתבצע לימוד ישיר שלרכישת המיומנות, מנקודת מבט של למידה, ולא מנקודת מבט נוירו-התפתחותית.
 
מה יכולים הילד ומשפחתו לעשות:
ההורים חייבים להיות מעורבים בישום הגישה הקוגניטיבית ויש להם תפקיד חשוב בעזרה לילד בהעלאת המוטיבציה, ברכישת המיומנות, בפיתוח אסטרטגיות ובהעברה והכללה לחיי היום יום.
 
קישורים שונים בתחום:
  Occupational therapy in action: Using the CO-OP program
 
How occupational therapy makes a difference in the school system:
A summary of the literature
 
Cognitive, or "Top-Down", Approaches to Intervention 
  
 
דף מידע זה נכתב על ידי
צוות הריפוי בעיסוק ממרכז התפתחות הילד בחולון.
רחוב צאלים 9, חולון