אוגוסט 1999, כרך 8, מס' 3

 
 
מקומו של הריפוי בעיסוק בהערכת ילדים עם Selective Mutism
מאת: יעל גולן ואורלי גת
מילות מפתח: ריפוי בעיסוק ילדים, פסיכיאטריה של הילד, הערכה ואבחון
 
תקציר:
מאמר זה עוסק בברור מקומו של הריפוי בעיסוק בהערכת ילדים השותקים מבחירה. המונח המקובל לתופעה הואSelective Mutism (SM)ומאפיינה העקרי הוא הכשלון המתמשך לדבר בסיטואציות חברתיות מסויימות, למרות שקיימת יכולת לדבר בסיטואציות אחרות.
בהמשך המאמר ניתנים הסברים שונים לאטיולוגיה של התופעה בהתאם לבסיס התאורטי שלהם: הפסיכואנליזה, הביהביוריזם או הגישה הנוירולוגית.
לפגיעה זו השלכות רבות על מרכיבי התפקוד של הילד ואלו גורמים לפגיעה רחבה בתחומי התפקוד של הילד. מקצוע הריפוי בהידוק שם דגש על חשיבותו של התפקוד ההסתגלותי של הילד בסביבתו הטבעית תוך הבנת מרכיבי התפקוד המשפיעים עליו. דגש זה בא לידי ביטוי גם במסגרות ההתייחסות הבאות:
1.      Mastery of Occupational Performance Skills (MOPS)
2.      Psychosocial Frame of Reference
3.      Model of Human Occupation
קיימת עדות מועטה להתערבות טיפולית של ריפוי בעיסוק ב-SM, אך קיימות שיטות התערבות באוכלוסיות אחרות, אשר ניתנות להתאמה לאוכלוסייה זו.
חלק חשוב בהתערבות הטיפולית הוא הערכה מקיפה, המשמשת בסיס לקביעת תכנית טיפול, הן בריפוי בעיסוק והן בצוות הרב-מקצועי בכלל. ההערכה של האוכלוסייה הנדונה הינה מורכבת בשל האפיונים המיוחדים שלה, וטומנת בחובה בעיות שונות.
כלי האבחון המוצעים במאמר זה להערכת אוכלוסיית הילדים עםSMהם:
1.      Pediatric Early Elementary Examination (PEEX2)
2.      Preschool Play Scale
3.      Vineland Adaptive Behavior Scales (VABS)
שילוב המידע המתקבל מאבחונים אלו, מספק תמונה כוללת על הילד ותפקודו.
מתוך ההתבוננות בספרות, ובעקבות הנעשה בשדה, עולה כי קיים חסר בכלים אבחוניים מקיפים, וכי יש מקום להמשיך ולפתח את מקצוע הריפוי בעיסוק בילדים עםSMבפרט ובילדים עם קשיים רגשיים בכלל.